לפני בערך חמישה חודשים אמא ואבא הודיעו לי ולאחי ששנה הבאה לא נלמד. קודם כל “איזה כיף”, אבל מה שיותר כיף הוא שבמקום ללמוד אנחנו טסים ליבשת אסיה לשנה שלמה!
אני רוצה לספר לכם איך אמא ואבא סיפרו לנו את החדשות הגדולות: בזמן שקראתי ספר במיטה שלי אמא באה וקראה לי לסלון בחיוך גדול. התיישבתי על הספה, הראל (אח שלי) ישב לידי גם אבא היה שם. הוא הסתכל על שנינו בהתרגשות ואז אמר שנטוס בקיץ לחו”ל, שמחתי מאוד. טסנו פעמיים לחו”ל ומאוד נהניתי. ואז כשחשבתי שלא יכול להיות יותר טוב אבא אמר שנהיה בכמה ארצות באסיה. אני והראל צרחנו מאושר. חשבתי שזה הכל ואז אבא אמר את זה, המילים שזכורות לי עד עכשיו, “אנחנו נטוס לשנה שלמה”. הייתי בשוק. לא צרחתי פשוט הסתכלתי על אבא ולא האמנתי.
תמיד ידעתי שכולנו מאד אוהבים את חו”ל והיו לי מחשבות שנעשה איזה טיול, אבל בשלב יותר מאוחר וגם לחודש לא לשנה. והאמת שבחודשים האחרונים אמא ואבא פיזרו רמזים (“היית רוצה לטוס לחו”ל להרבה זמן?”) אז קצת חשדתי. כולנו ניגשנו למפת העולם שבפינת האוכל ואמא ואבא הסבירו לנו על המדינות שנבקר בהם (תאילנד, הפיליפינים, הודו, נפאל, ויאטנאם וקמבודיה), אבל הם גם הסבירו שאנחנו עושים טיול חופשי אז יכול להיות שהתוכניות יישתנו.
עכשיו כבר נפטרתי מחצי מהבגדים והחפצים שלי כי אנחנו לוקחים הכל על תיק גב, ואפילו הכנתי טבלת ייאוש ובכל בוקר אני מורידה יום מהרשימה.
אה וכמעט שכחתי לספר על עצמי: קוראים לי אלה ואני בת 10 ואני מאוד אוהבת לכתוב ולקרוא, אז בלוג הזה הוא פשוט פרס בשבילי. נתראה בפוסט הבא!