המעבר מאמריצר שבצפון הודו לקופנגן שבדרום תאילנד היו, מבחינתי, הימים הכי אינטנסיביים שהיו לנו בטיול.
מאמריצר לקחנו אוטובוס לילה לדלהי (האוטובוס היה קצת יותר מדי קר, אם אתם שואלים אותי), שם היינו יומיים. בארבע בבוקר קמנו למונית שאספה אותנו לשדה התעופה של דלהי. הטיסה עצרה בתחנת ביניים בעיר ורנסי, שם חיכינו שלוש וחצי שעות לטיסה הבאה לבנגקוק. גווענו ברעב כי לא אכלנו מהערב קודם, אבל הבטיחו לנו שאחרי הביטחון יהיה אפשר לקנות אוכל. חיכינו עד שאנשי הביטחון יתחילו לעבוד וסוף סוף עברנו את האבטחה. אבל נחשו מה? לא היה שם שום אוכל חוץ מדוכן אחד מסכן שלא היה בו כלום חוץ מכמה בורקסים ישנים. בשלב הזה, בעודי גוועת ברעב, חשבתי כמה אני רוצה כבר להגיע לתאילנד! יש בה הרבה סוגי אוכל. בהודו אין מקומות עם בשר פרה, מה שאומר שאין המבורגרים!
כשסוף סוף עלינו על הטיסה לבנגקוק התרגשתי מאוד! תאילנד היא ללא ספק המקום שהכי אהבתי בטיול. בנחיתה ראינו את האורות של העיר וכבר התפוצצתי מהתרגשות. הגענו בלילה לבנגקוק ויצאנו בבוקר שוב לשדה התעופה. המראנו דרומה ונחתנו בשדה יחסית קרוב לאיים, אבל המסע עוד ממש לא נגמר! לקחנו אוטובוס של שעה וחצי כך שבילינו בחום כל הזמן הזה. ירדנו מהאוטובוס במין נמל שהיה שם בית קפה אז אכלנו בו קצת ואז עלינו על מעבורת לקופנגן. היה יום חם בחוץ והתבאסנו שנצטרך לבלות שלוש שעות בחום. היו אנשים שקנו כרטיסי VIP והיה להם תא ממוזג עם כסאות מרווחים. אבל אז אמא גילתה עוד תא (זו היתה ספינה די גדולה) שנראה כמו VIP, אבל לא היה כתוב בו שהוא VIP אז נכנסנו לשם. וכך בילינו את שלוש השעות הבאות: במיזוג וכשאנחנו צופים בסרט במחשב או מנמנמים.
לבסוף הגענו לקופנגן. הגענו בשקיעה. שמעתי שהשקיעות בקופנגן אמורות להיות יפות אבל לא ידעתי כמה! השמיים היו אדומים והשתלבו נהדר עם הים והעננים. לצערי, לא היו עוד הרבה שקיעות כאלו בשבועות שאחרי זה.
ברציף לקחנו מונית למלון שלנו שהיה די מפנק. היתה בו בריכה, ממש צמודה לים, חדרים מודרניים ו-WiFi מעולה (באסיה זה לא מובן מאליו).
תכננו לשכור דירה בקופנגן אבל היינו צריכים להישאר במלון עד שנמצא אחת כזו. אמא ואבא שכרו טוסטוסים ואחרי כמה ימים של חיפושים מצאנו: היא היתה קצת קטנה, אבל סך הכול בסדר. היתה לה מרפסת גדולה ומגניבה וערסל.
אחד היתרונות בדירה היה המטבח הנוח אז ניצלתי אותו לאפות. בדרך כלל אני לא אוהבת לאפות אבל האמת שלאחרונה גיליתי שזה די מגניב. הכנתי בעיקר כדורי שוקולד מעוגיות אוראו, מתכון חדש שמצאתי באינטרנט והיה כל כך טעים שהכנתי אותו כמה פעמים. בתוספת קצפת מוכנה ממיכל זה היה פשוט מושלם. גם הכנתי פנקייקים כמה פעמים לארוחת בוקר שהיו לא פחות טובים משל סבתא (אולי רק קצת פחות טובים).
אני לא יודעת למה, אבל כל פעם שאני חושבת על החופים של קופנגן אז אני משווה אותם לחופים של גואה. החופים של גואה לרוב סוערים ועמוקים ולעומת זאת, חופי קופנגן הם… בדיוק ההפך! קצת יותר מדי ההפך לטעמי. הם אמנם מחוברים לאוקיינוס אבל התנועה שלהם היא כמו תנועה באגם. זה לא שהגלים קטנים. פשוט אין גלים! אותי אישית זה די ביאס אבל יש אנשים שמעדיפים ים רגוע.
המלצה אישית שלי לחוף בקונפגן הוא Secret Beach. קצת מימינה לחוף יש מסעדת שנמצאת על צוק קטן בגובה של שלושה מטרים מעל המים. נורא מגניב לקפוץ משם לתוך המים. למי שפחות אוהב דברים כאלו יש גם מדרגות למים, סמוכות לאזור הקפיצה. מאוד מומלץ לשנרקל ליד הצוק כי שוחים שם מלא להקות דגים. גם אם מתרחקים לים הפתוח רואים דגים אבל ליד הצוק יש הרבה יותר.
בהרבה חופים בקופנגן (בעונה שאנחנו היינו) המים רדודים, אז אנשים דורכים על הלגונות וזה הורס אותן. כך שאם אתה רוצה לשנרקל תצטרך לשחות הרבה בשביל להגיע לעומק ורק אז תראה מה יש לקופנגן להציע. באזור של הצוק והמדרגות ב-Secret Beach נכנסים ישר לעומק וזה אחד מהיתרונות שלו.
אחד החברים שלי בקופנגן גילה לי שיש באי מסלול אתגרי מעל מים שצריך לעבור אותו בלי ליפול למים. הוא נקרא The Challenge. אז הלכנו לשם והיה יותר כיף משציפיתי! היה כל כך כיף שבאתי עוד פעם (זה מקום יחסית יקר אז בפעם השנייה שילמתי על עצמי). מאוד מומלץ למי שאוהב ספורט ואקסטרים 😊.
גם בקופנגן מצאתי מקלט לבעלי חיים והתנדבתי שם. למקום קוראים PACS וחיים בו כשלושים כלבים שנאספו מרחובות האי. התפקיד שלי היה לשטוף את הכלבים ולהוציא אותם לטייל. היו כמה כלבים חמודים במיוחד והכי אהבתי את סוקי.
התכנון היה שנסיים את הטיול בצפון הודו, ועכשיו אני מאוד שמחה שהחלטנו בסוף לסיים בקופנגן שבתאילנד. האמת היא שלא השתגעתי על האי עצמו (אולי זה בגלל שלא באנו ממש בעונה), אבל היו שם הרבה חברים שלי מגואה ומדרמסלה והרבה תעסוקה (כולל מסיבת פול מון די משעממת). אשמח לחזור לשם עוד כמה שנים.
חמישה שבועות בקופנגן הסתיימו ולקחנו רכבת לילה לבנגקוק. בימים האחרונים של הטיול הסתובבנו בעיר הגדולה, ראינו סרט ונהנינו מהשעות האחרונות של השנה המיוחדת הזו.
