הראל: שייט על נהר המקונג

אחרי סייגון, שם נפגשנו עם סבתא טובה, סבתא עמירה וסבא רמי נסענו עם כולם לעיר קנת’ו (Can Tho). זוהי עיר ויטנאמית שנמצאת ליד הדלתה של נהר המקונג (מי שלא יודע מה זה דלתה הנה קישור). המקונג הוא נהר ממש גדול שזורם בסין, בורמה, לאוס, תאילנד, קמבודיה ונשפך לים בדרום ויטנאם. המים בו חומים ויש עליו הרבה תנועה של סירות. הרבה מאוד אנשים גרים ליד הנהר כי האדמה שלידו מאוד פורייה. חלק מהמשפחות גרות בצד אחד שלו והילדים חוצים את הנהר עם סירה כל יום לבית הספר.

הנסיעה לקנת’ו הייתה די ארוכה והסיבה שנסענו לשם היתה לשוט על המקונג ולבקר בכל מיני מקומות באזור. למדריך שלנו קראו יאן. הוא היה ממש נחמד. עלינו איתו על סירה ושטנו איתו במשך יומיים.

בעל הסירה משיט אותה כשהוא מתנודד על ערסל

ביום הראשון ביקרנו בכמה מקומות:

מפעל לבנים

ראינו איך מכינים מחימר לבנה וראינו תנור ענק. אמרו לנו שלתוך תנור אחד מכניסים מאה אלף לבנים יחד. בתנור הלבנים מתקשות במשך כמה ימים. ראינו גם שהקליפה של האורז משמשת כחומר בערה לאש של התנור. אחרי שהקליפה נשרפת היא נמכרת כדשן. זה בעצם מחזור או מעגל קסמים: קליפת האורז חוזרת לאדמה ממנה יוצא שוב אורז. במפעל ראינו גברים ונשים עובדים יחד. זאת נראית עבודה קשה מאוד.

שופכים לתנור את חומר הבעירה
מפנים את הלבנים מהתנור לאחר שהתקררו
מעמיסים את הלבנים על הגב ומעבירים לסירה

חוות דגים

אחרי ששטנו עוד כעשרים דקות הגענו למתחם עם כמה בתים צפים שצמודות אליהם רשתות גדולות שנמצאות במים. בכל רשת יש דגים מסוג אחר או מגודל אחר. נתנו לנו להאכיל אותם וזה היה ממש מגניב. הקטע שבהתחלה לא רואים הרבה דגים במים, אבל כשזורקים אוכל כל הדגים מסתערים ורואים פתאום עשרות דגים צפופים. אחר כך נתנו לי מקל קשור לחוט שעליו עכביש מת. אמרו לי להחזיק את המקל מעל גיגית ובה דגים. ברגע שהדגים זיהו את העכביש מעליהם הם ירקו עליו מים בצורה מאוד מדויקת. לדגים האלה קוראים “דגים טורפים” והם משפריצים מים על הטרף שמתנתק בגלל זה מהקורים ונופל אליהם. בסוף דג לבן אחד קפץ קפיצה מטורפת, תפס את העכביש ואכל אותו.

סבתא טובה על רקע חוות הדגים

דגים מעופפים

הגענו לחווה שנמצאת ביבשה ושם ראינו הרבה דגים שנראו רגילים. אחרי שזרקו להם אוכל הם קפצו קפיצה ענקית בבת אחת וניסו לתפוס את האוכל באוויר. זה היה מגניב.

לוטוס הפיל

בדרך חזרה ראינו על המים כמה פרחי לוטוס עם עלים ענקיים. קוראים לזן הזה “לוטוס הפיל” כי הוא מאוד גדול. אמרו לנו שאנשים יכולים לעמוד עליהם.

בסוף היום הלכנו לאכול ארוחה ויטנאמית אצל משפחה מקומית (אלה ואני אכלנו KFC שקנינו לפני הטיול).

ביום השני היינו אמורים לצאת ממש מוקדם אבל בגלל גשם חזק יצאנו יותר מאוחר. ביום זה ביקרנו בעוד כמה מקומות:

מטע קקאו

ביקרנו במטע משפחתי והראו לנו איך נראים הפולים, איך עושים שוקולד ואיך מפרידים בין השוקולד לחמאת השוקולד (ממנה עושים שוקולד לבן). טעמנו שוקולד שהיה מאה אחוז מריר. קיבלנו גם שוקו טעים.

סבתא עמירה וסבא רמי עם אלה. ברקע פירות הקקאו

מפעל לאיטריות אורז

בהתחלה מערבבים אורז וטפיוקה, אחר כך שופכים קצת מהבלילה למחבת גדולה, משטחים אותה ואז הופכים בשיטה מצחיקה. בשלב הבא מניחים את הדפים לייבוש ולבסוף בעזרת מכונה חותכים לרצועות דקות = איטריות ומכניסים לשקיות.

השוק הצף

התחנה האחרונה היתה השוק הצף שהיה ממש מגניב. כל דוכן הוא בעצם סירה ובכל סירה נמכרו ירקות ופירות שונים כמו דלעת, כרובית, אבטיח, קוקוס, מנגו, בטטה והרבה אננס. בכל סירה היה עמוד גבוה ועליו תקעו דוגמה מהמוצר שהם מוכרים כדי להראות למרחוק מה הסחורה שלהם. הם מכרו בעיקר לאנשים שקנו בכמות גדולה כדי למקור בכפר שלהם. וגיליתי משהו לגבי אננס: תמיד ראיתי אננס חתוך בצורת ספירלה וחשבתי שזה ליופי ואז גיליתי שחותכים את זה ככה כדי להוציא את הגרעינים השחורים מהאננס.

ספינה מלאה בקוקוסים למכירה
“קיוסק” צף

בסוף הסיור בשוק יצאנו לשייט מייגע ביובלים ותעלות צרות עד המקום בו חיכו לנו המוניות. אבא, סבא, סבתא וסבתא נסעו למלון לנוח ואמא, אלה ואני נסעו ל-KFC לאכול.

חזרנו עייפים אך מרוצים

לפי דעתי היה טיול מגניב. ממליץ.

הראל: שבועיים בהויאן

אחרי שעזבנו את סאפה נסענו להאנוי לעוד שני לילות, עד הטיסה שלנו להויאן שבמרכז ויטנאם. הטיסה היתה קצרה, רק שעה. מחוץ לשדה התעופה חיכה לנו נהג שהזמנו ויחד אתו נסענו למלון שנקרא “The Moon Villa” (וילת הירח). לא יכולנו לראות את המלון טוב כי היה חושך אבל ישר ראינו שיש בריכה ושהחדר ממש טוב ומושקע. כשקמנו בבוקר ירדנו לארוחת הבוקר של המלון ואחריה החלפנו לבגדי ים ונכנסנו לבריכה. היא היתה ממש טובה, עמוקה ודי גדולה – בקיצור מושלמת.

בימים הבאים חקרנו את העיר והסתובבנו בה באופניים, בעיקר בעיר העתיקה. זה אזור מיוחד ויפה, מלא תיירים, מסעדות וחנויות מזכרות. בלילה דולקים בה המון מנורות צבעוניות ולפעמים יש מוסיקה והופעות רחוב של ילדים מחופשים לדרקונים. עשינו כל מיני דברים מגניבים כמו לשוט בסירה ולהשיט על המים סירת נייר קטנה ובמרכזה נר דולק. הסבירו לנו שכדאי לבקש משאלה ואז להשיט את הסירה.

אכלנו בבית קפה מיוחד שהוא גם בית מחסה לשבעים חתולים. קראו לו “בית הקפה של ג’ק” והמקימים פתחו את המקום כדי להציל ולטפל בחתולים וללמד את המקומיים לא לאכול בשר חתולים ובשר כלבים.

היינו בחוף הים כמה פעמים. בפעם השנייה אלה ואבא התחברו למצנח שקשור לסירת מנוע. ברגע שהסירה התחילה לזוז הם התרוממו גבוה באוויר. הם סיפרו שהיה ממש כייף. בפעמים נוספות באנו לבר-מסעדה בשם “Kahuna” שהיו בו גם בריכה וגם חוף. היה טעים וכייף. פגשנו שם משפחה בלגית ומשפחה ישראלית שגם מטיילת.

עשינו גם דברים פחות מיוחדים, רק להנאה כמו ללכת לשוק הלילה, שם קניתי רובה צעצוע, לאכול במסעדות, לרכב על אופניים בשדות האורז הקרובים לעיר, לראות סרטים במחשב, להשתתף בסדנת אוכל וללכת עם אבא למתחם גיימינג, שם שיחקנו פורטנייט עם המשפחה הישראלית שכבר הכרנו. ועוד דבר אחד עשינו. הוא היה ממש כייף כך ששמרתי אותו לסוף הפוסט: יצאנו בבוקר בהסעה מיוחדת לפארק בשם “Vinpearl”. היה כל כך כייף שבילינו שם מעשר בבוקר ועד תשע בלילה כשהמקום נסגר. אלה תספר על זה בפוסט נפרד.

למחרת ישבנו בבית קפה וכתבנו פוסטים לבלוג. לפוסט שלי קראו “שבועיים בהויאן”.

הראל: בית קפה “הארי פוטר” בהאנוי

בזמן שהיינו בהאנוי ביקרנו בבית קפה מיוחד שנקרא Always Coffee, כולו בעיצוב של “הארי  פוטר”.

אני ואלה התרגשנו כי שנינו קראנו את הספרים ואהבנו אותם מאוד. העיצוב חוץ של הבית קפה לא היה קרוב בשום צורה להיות דומה לסגנון הארי פוטר. אבל בפנים היו 4 דגלים של ארבעת הבתים בבית הספר לקוסמים (מי שקרא את הספרים יודע על מה אני מדבר), שרביטים, חרבות, דגלים, מטאטא, גלימות, עניבות וכובעים כתפאורה.

היו גם דברים שאפשר לקנות כמו: שרביטים, חליפות של תלמידי Hogwarts, שרשראות, קמעות, סניץ’ מוזהב (כדור משחק) ועוד. ליד השירותים הדביקו גזרי עיתונים של “הנביא היומי” (זה העיתון של הקוסמים).

אמא ואבא הזמינו משקאות כמו Butter Beer (בירה עם סודה וקצפת) ועוד כמה שיקויים שמופיעים בספר.

אנחנו קנינו כמה דברים: את השרביט של וולדמורט (זה הרע בספרים), וגם שרשרת של שעון חול ושתי שרשראות של סמל מוזר שהשגנו כי נתנו ביקורת על המקום באינטרנט.

ממליץ בחום, במיוחד לאלה שקראו ואהבו את הספרים.

זה הפייסבוק של בית הקפה: https://www.facebook.com/alwayscoffee8bhangtre
וכאן יש עוד תמונות: http://www.hanoihideaway.com/always

הראל: טיול בחוות פילים

ביום שני נסענו לחוות פילים. באו לאסוף אותנו מהמלון במיני וואן ויצאנו לדרך.

הנסיעה הייתה שעה וחצי ובדרך נאספו עוד כמה אנשים. כשהגענו כבר היה אפשר לראות פילים. לפני שצעדנו לפילים המדריך שלנו סאקי הסביר כמה דברים ואמר לנו ללבוש בגד מיוחד שהוא הבגד המסורתי של שבט הקארן, עליו אספר בהמשך. המדריך נתן לכל אחד שקית בננות ובמבוקים  כדי להאכיל את הפילים. לכל פיל יש “מהוט” שזה המטפל שלו וזה שגידל את הפיל ודאג לו. הפילים היו ממש חמודים והאכלנו אותם בכל הבננות והבמבוקים שהיו לנו.

בחווה גיליתי כמה דברים: 1. קקי של פילים הוא בגודל 10 ס”מ. 2. מסוכן להיות מאחורי פיל כי בכל רגע הוא יכול ללכת אחורה. 3. פיל שנולד שוקל כ- 90 ק”ג.

אחר כך החלפנו בגדים לבגדי ים והלכנו לנהר ושם רחצנו את הפילים וניראה שהפילים נהנו.

מיד לאחר שרחצנו את הפילים הם התחככו בחול והתלכלכו מחדש. מהוט אחד החליט להתקלח ובאמצע קרא לפילה שלו לחכות לו והיא חיכתה עד שסיים בזמן ששאר הפילים חזרו לשטחם.

אחר כך אכלנו ארוחת צהריים והמדריך סיפר לנו על עצמו. הוא סיפר שעד גיל 12 גר בג’ונגלים בשבט הקארן ושיש להם שפה משלהם. בחווה אני ואחותי מצאנו חתולה חמודה וקטנה. אהבנו אותה מאוד. בסופו של דבר צעדנו בחזרה לוואן דרך שדות של אורז מלאים מים. בדרך לוואן הייתה אישה שחילקה זרעים להמון תרנגולות ונתנה גם לנו קצת זרעים כדי להאכיל את התרנגולות.

 

הראל: הרכבת לצ’אנג מאי

לאחר 5 ימים בבנגקוק הגיע הזמן לעזוב ולנסוע לצ’אנג מאי, אבל לא בנסיעה רגילה. נסענו לצ’אנג מאי שהיא בצד השני של תאילנד ולכן נסענו ברכבת, ולא סתם רכבת: רכבת לילית. כן, כן: 12 שעות ברכבת.

לפני שנכנסנו לרכבת קנינו דברים שנוכל לאכול. אני קניתי וופל וכשאכלתי אותו גיליתי בתוכו נקניקייה, זה היה מוזר. ברכבת היו מיטות נפתחות כך שהיה אפשר לישון, והייתה גם מסעדה. היה לנו מאוד קר אז החלפנו לבגדים ארוכים. בזמן שהיינו ברכבת היה גמר המונדיאל והרבה אנשים (כולל אבא שלי ואחותי) רצו לראות, אבל רק בקרון אחד היה WI-FI  אז כולם הצטופפו סביב טלפון אחד כדי לראות את המשחק (קיבלתי את המידע מאחותי).

ברכבת לא היה מה לעשות אז אני ואחותי העברנו את הזמן בלראות סרט (הארי פוטר), לספר סיפורים אחד לשני, לצייר, ולישון zzz…

נ.ב – רב הזמן ישנתי אז הפוסט לא ארוך.