אלה: “וינפרלנד” – לונה פארק מדהים בהויאן

במהלך הטיול הלכנו לכמה פארקי מים, כולם מאוד כיפיים, אבל האמת? אני מעדיפה לונה פארק. כשהגענו להויאן גילינו שיש שלושה לונה פארקים בסביבה, כולם מומלצים. מאוד התלבטנו לאן ללכת ובסוף בחרנו בלונה פארק שנפתח רק לפני ארבעה חודשים ונקרא “וינפרלנד”.

יצאנו לשם בהסעה מאורגנת וחינמית (שכמעט פספסנו) וכשהגענו לשם חשבתי רק על דבר אחד “וואו!!!”. העיצוב מטורף וכשמתקרבים לכניסה רואים שש ספינות גדולות ואדומות עוגנות על המדרכה. בלילה הן מאירות עם אלפי מנורות קטנות וצבעוניות וזה מהמם.

חלק מהפארק מעוצב בסגנון ישן כולל מכוניות משנות החמישים שהוצבו בו. בגלל שהפארק הוא ענק היו בו מלא בתי קפה, מסעדות, רשתות מזון, חנויות בגדים ומזכרות. באמצע הפארק עבר נחל מלאכותי גדול שחצה את כולו. סביב לנחל היו רחובות מעוצבים בסגנון עתיק, כמו בעיר העתיקה של הויאן, וזה היה מקסים.

מה שהיה הכי מגניב זה שזה לא היה רק לונה פארק! זה היה גם לונה פארק, גם פארק מים גדול, גם ספארי מגניב וגם מתחם ארקייד ענק עם מלא משחקי מחשב כיפיים וחינמיים ולצידו מתחם טרמפולינות כמו אייג’מפ.

בהתחלה התפצלנו. אני ואבא הלכנו לרכבת הרים ואמא והראל פנו לארקייד. ברכבת ההרים היה ממש כייף. אבא ישב איתי בקרון הראשון שני סיבובים ואז נמאס לו ואני המשכתי בקרון הראשון סיבוב נוסף לבד. יצאנו מרכבת ההרים מרוצים והצטרפנו לאמא והראל בארקייד, שם בילינו הרבה זמן. גם בגלל שהיה שם מזגן ובאותו היום היה חם מאוד וגם בגלל שהמשחקים מגניבים ומגוונים ויש כל כך הרבה אפשרויות.

בהמשך אני והראל הלכנו למתחם הטרמפולינות. בכניסה חיכתה לנו עובדת שדרשה מאיתנו לבצע אחריה תרגילי חימום למפרקים לפני שנכנסים. קפצנו שם בטרמפולינות וטבענו בבריכת הספוגים הענקית שהיה ממש קשה לצאת ממנה. לבסוף גם אמא ואבא הצטרפו.

בשלב מסוים אמא והראל הלכו לעשות מסאז’ בכורסאות מיוחדות שפוזרו שם, ואני ואבא הלכנו למין מתקן שמסובב אותך 360 מעלות. אבא פחד לעלות עליו אז עשיתי אותו לבד. זה היה קצת מפחיד, אבל ממש כייף. בהמשך עליתי (לבד) לעוד מתקן נחמד שגורם לסחרחורת, ואז הלכנו ארבעתנו למכוניות מתנגשות שהיו הרבה יותר שוות מהארץ. הן היו יותר מהירות וגם יותר חזקות, מה שאומר שגם הפגיעות יותר חזקות. ואפילו שאני בדרך כלל לא אוהבת מכוניות מתנגשות, שם מאוד נהניתי.

כשיצאנו משם היינו כבר נורא רעבים אז אני, אמא והראל הלכנו לאכול במסעדת סושי מצוינת, אחת הטובות שאכלתי בהן. קוראים לה “Little Tokyo” (טוקיו הקטנה). אבא, שלא אוהב סושי, בחר במסעדה אחרת.

כשסיימנו לאכול שכנעתי את אמא לעלות איתי לרכבת ההרים. עשינו אותה פעמיים ביחד ואז עשיתי סיבוב נוסף לבד. לאחר מכן עשיתי שוב את המתקן של ה-360 מעלות.

פתאום הבנו שהספארי נסגר בחמש והיינו חייבים למהר אליו. בדרך אליו לא התאפקנו ונכנסו לארמון גדול ומסקרן שבתוכו יש אולם קולנוע. קיבלנו משקפיים לתלת-מימד וצפינו בסרט מפחיד של מציאות מדומה. היה מגניב כי במהלך הסרט הכיסאות זזו, הרגשנו רוח והשפריצו עלינו מים. הסרט היה באיכות גבוהה. חבל שלא היו להם עוד סרטים.

בהמשך הגענו לספארי שהיה מיוחד: כל המבקרים עולים לסירה ושטים בנחל שסביבו, מאחורי גדר, נמצאות החיות. ראינו אותן מקרוב. היו שם אנטילופות, קנגרו, ג’ירפות, פילים, זברות, קופים, קרנפים, אריות, דובים ולבסוף גם טיגריסים שהיו הכי מרשימים. היה מגניב לראות אותם מקרוב. המדריכה הסבירה שלפעמים החיות מתקרבות ואז אפשר להאכיל אותן. אלינו הן לא התקרבו אז קצת הצטערתי. לא נורא. הספארי הזה קטן יותר מגני חיות אחרים אך מגניב ביותר.

פארק המים עמד להסגר ולכן מיהרנו אליו. נכנסנו לבריכת גלים עם אבובים והיה מאוד מהנה. אבא ואני גם גלשנו במגלשת מים גבוהה ומגניבה. הטיפוס למגלשה לא קל כי עוברים דרך מתחם ענק עם סולמות, גשרים ומדרגות, ובזמן שמטפסים נשפכים דליי מים בגדלים שונים וממקומות שונים. לא הספקנו להגיע לכל המגלשות האחרות בפארק וזה חבל, כי הן היו נראות מאוד מגניבות.

החושך כבר ירד ואמא ואני הלכנו לרכבת הרים אחרת. היא היתה אפילו יותר מהנה מהראשונה. המסלול שלה עובר במנהרות וליד מפלים, ולפעמים בחושך מוחלט. היא היתה גם יותר ארוכה מהקודמת ולכן יותר כייפית. בתום הסיבוב הראשון אמא, שבדרך כלל לא אוהבת רכבות הרים, ביקשה לעשות שוב.

לפארק יש חנות מזכרות נחמדה, בה קנינו להראל ולאבא בגד ים חדש. אני קיבלתי כובע מצחייה אדום ויפה שכתוב עליו “פלמנגו” באנגלית ועכשיו אני חורשת עליו כל הזמן, גם בערב :).

לקראת הסגירה נכנסנו שוב לארקייד ובזמן שאני והראל ירינו ברובוטים וריסקנו אוגרים עם פטיש, אמא ואבא קראו לנו לראות מופע מזרקות מהמם. המופע כולל מוזיקה חזקה ומפתיעה, אש, תאורה צבעונית ובעיקר עשרות מזרקות שעושות צורות מיוחדות ומגיעות לגבהים בלתי אפשריים. המופע נמשך עשרים דקות והוא היה יפהפה. ממליצה בחום להישאר לראות אותו, כל יום בשבע בערב.

הגיע הזמן לארוחת ערב. נכנסנו למסעדה היחידה שנשארה פתוחה, שם אכלתי פסטה ולהפתעתי היתה ממש מעולה. השעה היתה כבר תשע והפארק נסגר אז עלינו להסעה החינמית חזרה למלון, ואני נרדמתי ישר.

היה מאוד כייף בפארק! הדבר היחיד שהיה קצת עצוב הוא שלא היו בו הרבה לקוחות. המקום ענק, מרשים, מושקע ומלא בעובדים אבל אין הרבה מבקרים. אני מניחה שזה ישתפר בהמשך. כמובן שבשבילנו זה היה יתרון גדול כי אף פעם לא עמדנו בתורים!

אין ספק שבחרנו בפארק המוצלח ביותר באזור.