בעיר דאלאת שבמרכז ויטנאם נשארנו יותר זמן מהמתוכנן. אחת הסיבות להחלטה הזאתי היא בית קפה מקסים של חתולים שגילינו ממש מול המלון שלנו. היינו בטיול כבר בכמה כאלה, אבל הם לא היו טובים. בחלקם האוכל לא היה טוב, בחלקם החתולים היו פחדנים או שבחלקם החתולים נשכו ועוד אלף סיבות שהרסו את החוויה. אבל בבית קפה בדאלאת הכול היה מושלם. החתולים היו נחמדים וכולם מאוד אהבו ליטופים. את המקום ניהלו זוג צרפתי צעיר ונחמד וככה הבנו למה קוראים למקום “נגיעה צרפתית”.
הם סיפרו לנו שבמקור הם פתחו בית קפה קטן ורגיל, בלי חתולים. עד שיום אחד ראה הבחור גור חתולים נטוש, הוא לקח אותו הביתה והם טיפלו בו. לאט לאט המשפחה התרחבה והיום יש בבית הקפה ששה חתולים. הגור הקטן כבר בן שבע ובכלל לא גור, אבל הוא מאוד חמוד. בכל פעם שישבתי הוא נשכב עליי. לי זה היה נוח ונהניתי ללטף אותו. היום יש שלושה גורים ושלושה חתולים מבוגרים יותר.
אתחיל בגורים. יש שתי אחיות: אחת לבנה ואחת חצי אפורה חצי לבנה. הלבנה היא בלי ספק הכי יפה, הפרווה הלבנה שלה מהממת וצבע העיניים שלה הוא לא אחיד, עין אחת כחולה ועין אחת צהובה. אחותה יפה וחמודה שנרדמת במהירות בכל מקום שתשים אותה.
הגור השלישי הוא שחור. והוא הכי חמוד והכי מיוחד. הוא חתול סקוטי שזה זן נדיר. ומה שמאפיין את הזן הזה זה שהאוזניים שלהם מקופלות כמו אוזניים של כלב וזה כל כך חמוד!!!! פעם אחת שניים מהגורים נרדמו עליי הייתי חייבת לצלם את זה:
יש חתול אחד אפור יפה בן חמש. הוא הכי אנרגטי והכי שובב. הוא כל הזמן רץ ומקפץ ומשחק. פעם אחת סופי (הצרפתייה) הביאה לי להשתמש במכשיר קטן שמקרין קרן אור אחת אדומה. החתולים מנסים כל הזמן לתפוס אותה בזמן שאני יכולה להזיז אותה. החתול האפור הכי התלהב ממנה וגם אחרי שעה הוא לא וויתר והמשיך לנסות. סופי אומרת שבמשך כל היום הוא מוציא אנרגיות ואז בלילה הוא ישן הכי טוב כדי לאגור אנרגיות למחר.
בנוסף יש עוד חתול בן שש והצבעים על פרוותו הם הכי מגוונים, כתום, לבן, אפור… הוא בעיקר אוהב לנמנם. ואלו כל ששת החתולים.
באיזשהו שלב למשפחה שלי נמאס מהבית קפה אז הם הביאו לי כסף והלכו לאכול ארוחת בוקר במסעדה בהמשך הרחוב בזמן שאני נשארתי בבית הקפה. הצרפתים כבר הכירו אותי ואני הכרתי אותם, תמיד הזמנתי את אותה המנה: קרפ נוטלה עם קצפת ושוקולד אם אנד אם (נשמע בריא, אני יודעת), מאוד מומלץ!
בית הקפה מאוד מוצלח כי האוכל טוב, המארחים נחמדים והחתולים חמודים. אחרי שהגעתי כל בוקר כמעט במשך שבוע החתולים כבר זיהו אותי. היה לי קשה להיפרד מהם, מזל שיש תמונות 🙂