נעמה: אז איך בתאילנד?

אני בסך הכל שבועיים בתאילנד וזו הפעם הראשונה שלי פה, ובמזרח בכלל אז התובנות שלי ודאי לא מעמיקות. אולי אפילו ידועות לכולם. ותמימות. אבל נחשו מה? בכל זאת תוכלו לקרוא אותן:

1)  מה זה כל האוכל הזה? כל. האוכל. הזה. מעולם לא נתקלתי ברחובות כל כך עמוסים במסעדות, מטבחים פתוחים ודוכני רחוב. והסתובבתי בעולם. בואו. ועוד לא דיברנו על שווקי האוכל של הלילה, למי שגילה אחה”צ שאכל רק עבור אדם אחד. נראה שכל מה שהתאים עושים זה לאכול או להכין אוכל. וזה לא רק באזורים המתויירים. רוב המאכלים אסתטיים ומגרים, חלקם ארוזים או מבושלים בתוך עלי בננה או דחוסים בקנה במבוק ריק, מה שמוסיף לסקרנות ולחשק.

סעיף קטן 1א. והפירות? רבים, שונים ומשונים. אני בכלל לא בקטע של פירות (הייתי חייבת למרוד באבא שלי איכשהו…) ואכן לא ניסיתי חדשים, למרות שחלקם ממש מגרים ויפים. למשל הפרי שפה למטה:

אגב, אצלנו במלון נתלתה המודעה הזו. מתברר שלדוריאן (מכירים?) יש ריח מ-ס-ר-י-ח והמוני התיירים הסינים שמבקרים בתאילנד ממש אוהבים אותו.

2) המחירים פה ממש מגוחכים בהשוואה לארץ. אני רק לא יודעת על מי לגחך. מנה מסורתית ומשביעה שהיא ארוחה שלמה כמו פתאי או מרק נודלס עולה בממוצע 40 באט (פחות מחמישה שקלים) ונשנושים כמו שקית מלאה אננס טרי וחתוך, שלושה אגרולים, קרפ במילוי בננה וחלב מרוכז וכדומה עולים עד 50 באט, כחמישה שקלים! כיוון שישראל היא שיאנית מבחינת יחס התיירים הנכנסים לתאילנד בהשוואה לגודל האוכלוסיה שלה (יש מקומות עם טקסט בתאית, סינית ועברית) רבים מכם כבר ביקרו פה, אבל לאלו שלא: שיברו את קופת החסכון שהילד הביא מהגן, יש שם מספיק, ובואו למסאז’ (25 שקלים לשעה), שייק מנגו (6 שקלים), רול של סושי (7 שקלים) ועוד כל טוב.

3) מהשיטוטים הרבים שלנו ברחובות אני ממש מתפעלת מהיזמות המקומית והעסקים הקטנים פה. יש מי שעושה כביסה לתיירים בדירה שלה, מי שמכין רוטי בדוכן המחובר לטוסטוס שלו, מי שמסתובב ומוכר כל מיני תופינים שהכין כמו ביצי שלו קשות שבישל, צ’יפס שטיגן מתפוח אדמה סגול, בוטנים שקלה וכולי, מי שמבשל במטבח מאולתר ומגיש ארוחות בשולחנות הפלסטיק שהציב סמוך, מי שמסתובבת ומוכרת צעצועים עבודת יד, מי שצולה עקרבים ומוכר אותם משופדים, מי שתופר תיקים וארנקים מעור בפינת הרחוב, מי שמכין טוקטוקים קטנטנים מפחיות קולה, מי שמוכר מהאופניים שלו גלידת קוקוס ועוד ועוד. אני לא יודע אם זה הכרח כי אין עבודות אחרות, אם זה אופי, אם מישהו מוסדי עוזר או מפקח על העסקים הקטנים האלה. אני לא יודעת אם מדובר באנשים חרוצים שמתחילים את יומם בשמחה (חלק בטוח כאלה) או אם הם קשיי יום שעובדים יותר מדי ומתפרנסים בדוחק (חלק בטוח כאלה). אני מניחה שהמציאות היא איפשהו באמצע.

4) משפחת המלוכה שולתטטטט… ראמה העשירי, הלוא הוא המלך הנוכחי, דומיננטי מאוד ברחוב התאילנדי והתמונות שלו מעוטר בעשרות דרגות ואותות צבאיים מופיעות בכל מקום. בזכות מצגת שהכינה אלה (שלא תחשבו שאנחנו, חס וחלילה, רק מבלים פה) למדנו שראמה התשיעי, המלך הקודם שמלך כשבעים שנה, היה אהוב מאוד על העם. מדריך שפגשנו, משבט הקארן החיים בהרים בצפון, סיפר שהמלך הקודם היה תורם לשבטים בגדים ורצה לעזור להם להתקרב לאומה התאית. המלך הנוכחי, עם זאת, נראה לנו פחות אהוד אם כי שום ביקורת לא שומעים עליו. זה פשוט לא חוקי. אין ספק שהמלך הוא הדמות הכי מפורסמת במדינה. בודהה, אני מניחה, נושף בעורפו. אגב, אתמול כשהזמנו כרטיסים לרכבת (המלכותית, כמובן) של תאילנד המלך הופיע כפרסומת לפני כל דף שפתחנו. מעניין מה היה כתוב שם…

5) כפכפים בשלוליות זה מרענן. המים נקיים כי הרגע ירדו מהשמיים והמלון עם המגבת הנקייה ממש קרוב. נחמד.

הערה לעצמי 1: הרכבות בתאילנד נוטות לנסוע גם בלעדינו. דיבילי (לגמרי) לחכות לרגע האחרון כשלא חייבים!

הערה לעצמי 2: אם במקום מסוים יש שוק מיוחד בראשון בלילה. עדיף שלא להגיע למקום בשני בבוקר…