אלה: תאילנד הכפרית

אחרי פאי חזרנו לצ’יאנג מאי כדי לבקר בכמה מהכפרים שסביבה. מהמלון בצ’אנג מאי אסף אותנו קון (Goong, קצת קשה לבטא את השם שלו) שהיה המארח שלנו. בטנדר שלו מאחורה היה בגאז’ פתוח וגדול ובכל הנסיעות איתו ישבנו אני והראל מאחורה, דיברנו ונהנינו מהרוח. כשהגענו לבית של קון הייתי קצת בהלם. הבית היה עשוי כולו מעץ. היו שם שני חדרים בקומה השנייה: אחד של קון ואחד לארבעתנו, המטבח היה בחצר ובמקלחת לא היתה תקרה. הבית היה אמנם בסיסי אבל לקון בחדר היה רחפן מרשים ומודרני. לקון היה גם אורגן בחצר וכלב גדול שנבח כל הזמן, אבל כשהתקרבתי אליו וליטפתי אותו גיליתי שהוא די חמוד. אחר כך קון סיפר לי שהוא רק תינוק וקוראים לו “איו” (אוכל בתאילנדית). האכלתי אותו כמה פעמים והוא באמת כל הזמן רעב.

הסיפור של קון

לילה אחד, אחרי שאנחנו הילדים הלכנו לישון, קון סיפר לאמא ולאבא את הסיפור שלו. למחרת הוא לקח אותי ואת אבא לטיול אופניים בשדות האורז בכפר. שם אבא סיפר לי את הסיפור שלו: קון שירת בחיל הים התאילנדי במשך 25 שנה עד שיום אחד הוא והצוות שלו עשו ניסוי בים עם פצצה שפיתחו. הניסוי אמנם צלח, אבל אז הסתבר שהפצצה הרגה אלפי דגים. קון הרגיש אשם וביקש מהמפקד שלו להתפטר. המפקד שלו לא הסכים והציע לו לעבוד בתפקיד אחר, תפקיד יותר משרדי. קון הסכים ובמהלך התפקיד שלו הרים פרויקט והטביע בכוונה מטוס מקולקל בים. כשאבא סיפר לי את זה חשבתי שזה מעשה רע, אבל הוא הסביר לי שזה מעשה טוב כי המטוס משמש לבית או מקום מסתור וכך מציל את חייהם של אלפי דגים קטנים שלא שורדים בדרך כלל כי הגדולים אוכלים אותם. הפרויקט הצליח כי מספר הדגים באזור גדל מאוד. לאחר כמה זמן קון יזם פרויקט דומה במקום אחר והטביע בים אוטובוס שלא בשימוש.

חווה אורגנית

לבסוף קון עזב את חיל הים והחליט לעבור לגור בכפר בצפון תאילנד. אשתו וילדיו המשיכו לגור בבנגקוק והם מבקרים אותו מדי שבוע. כשהגיע לראשונה לכפר החליט להקים חווה עם פירות וירקות אורגניים כי האמין שאם הוא יצליח עוד חקלאים ילכו אחריו ויקימו גם שדות אורגניים שזה יותר בריא. גם כשמוכרים את היבול מוכרים אותם ביותר כסף כי קשה יותר לגדל פירות וירקות אורגניים. החלום שלו התגשם. היום יש בכפר חוץ ממנו עוד שניים-עשר חקלאים שיש להם שדות אורגניים.

אישתו של קון עשתה את כל הדרך מבנגקוק במיוחד בשבילנו כי היא מאד אוהבת ילדים. קוראים לה אה, היא אישה מאד נחמדה ובעיקר חייכנית. קון ואה לקחו אותנו לכל מיני מקומות וטיולים. באחד הטיולים קון לימד אותי לספור עד עשר בתאילנדית ואני לימדתי אותו לספור עד עשר בעברית. הוא ספר בעברית במבטא כל כך מצחיק שהתאפקתי לא לפרוץ בצחוק כדי לא להעליב אותו, אבל כנראה גם אני ספרתי עד עשר בתאילנדית בצורה מצחיקה. קון יודע לנגן על פסנתר ועל גיטרה. שמעתי אותו מנגן, והוא מנגן מהמם ואז הוא נתן לי לנסות… נראה לי שלא אנגן בגיטרה אף פעם.

קון צילם אותנו כל הזמן. נראה לי שהוא קצת מכור למצלמה. הייתי באותם ימים הכוכבת הראשית שלו בפייסבוק והוא כל הזמן העלה תמונות שלי ושלו ביחד, לפעמים גם תמונות שלי לבד, ולפעמים של כולנו איתו. לי לא היה אכפת. דווקא זה מגניב. לבסוף נפרדנו מהם, וכהרגלו של קון עשינו תמונת סלפי אחרונה :).

גילוף בעץ

אחרי שהתארחנו  אצל קון ארבעה ימים הלכנו לכפר אחר לעוד לילה אחד. המקצוע של המארחים שלנו הוא גילוף בעץ והם לימדו אותנו לגלף. אני בחרתי לגלף את….פיקצ’ו! יצא לי ממש טוב (עם קצת עזרה, אבל לא חייבים להזכיר את זה). הראל גילף פיל ואמא פרחים. למחרת חזרנו לצ’אנג מאי לעוד לילה אחרון.

פארק מים על אגם ובית קפה חד-קרן

לפני שעזבנו את צ’יאנג מאי אבא לקח אותנו לפארק מים מטורף!!! כולו בעצם מתקנים מתנפחים מגניבים וכל מיני מסלולים שצפים על פני נהר מלאכותי, כך שאם נמאסו עליך לבסוף כל המתקנים אפשר פשוט לשחות באגם הנקי והכיפי. עשיתי גם אומגה גבוהה מעל כל הפארק, רק חבל שאבא והראל לא הצטרפו אליי. הם לא יודעים מה הם הפסידו… הפארק מיועד גם למבוגרים וגם לילדים קטנים, גם לאנשים אמיצים וגם לאנשים שקצת פחות. כולנו נורא נהנינו. ממליצה בחום, קוראים לו Grand Canyon Water Park.

בערב מיהרנו לעוד רכבת לילה. הפעם מצ’יאנג מאי חזרה לבנגקוק כי שם נמצא שדה התעופה שממנו יצאה הטיסה שלנו ל-ויטנאם! ביום האחרון בבנגקוק קפצנו לבית קפה חד-קרן צבעוני ומיוחד.

הטיסה מבנגקוק להאנוי נמשכה קצת פחות משעתיים כי ויטנאם צמודה לתאילנד. על האנוי אמא תספר בקרוב. יש למה לחכות.